<h1>או"ז הלכ' נדה סימן ש"ס</h1>
<h2>דף צ.</h2>
ראיתי כתוב בפסקי הלכות נדה הנדה היולדת המפלת אסורות לקשט ולהתנאות לפני בעליהן. ונראה בעיני דליתא דתני' ומייתי לה פ' במה אשה יוצאה גמרא יוצאה בכבול [שבת ס"ד ע"ב] והדוה בנדתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפרכס ולא תתקשט בבגדי צבעונים עד שבא ר' עקיבה ולימד א"כ אתה מגנה על בעלה ונמצא מגרשה אלא מה ת"ל בנדתה עד שתבוא למים. הרי לך שר' עקיבה מתיר [לנדה] להתקשט ולהתנאות וקיי"ל כר"ע דקאי רב כוותי' דאמר רב כל שאסרו חכמים לצאת בו לר"ה אסור לצאת בו לחצר חוץ מכבול ופאה נכרית כו' עד מאי שנא הני בשביל שלא תתגנה על בעלה כדתניא בנדתה זקנים הראשונים אמרו כו', מדמוקי תלמודא דרב כר"ע ש"מ דהלכתא כר' עקיבה. ונראה בעיני דרבנן כב"ש ור"ע לטעמי' דתנן סוף פרק המגרש [צ' ע"א] בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר שנאמר [דברים כ"ד] כי מצא בה ערות דבר [וכו'] ר' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאה הימנה שנאמר [שם] והיה אם לא תמצא חן בעיניו, הלכך רבנן סברי שאין אדם יכול לגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר אין לחוש אם היא מתנוולת על בעלה דבשביל זה לא יוכל לגרשה שהרי לא מצא בה ערות דבר, ור"ע דסבר שאפי' מצא אחרת נאה הימנה יכול לגרשה אין לה לנוול עצמה בימי נדתה דשמא תתגנה על בעלה ויגרשנה הלכך אשה מתקשטת בימי נדתה.
